מירוץ טרו ברו ליאון קיץ 2016.
אני נוסע לצרפת יחד עם סייקלינג אקדמי לשני ימי מירוץ בסגנון הפריז רובה. מסלולים שמאופיינים בדרכי גראבל רבות וכבישים שרמתם אפילו מביישת את כביש 12. לפני שאני מגיע, גונצ’ר המכונאי המנוסה של הקבוצה אותו אפגוש עוד כמה ימים בטור של קרואטיה, שולח לי מייל מודגש כולו בשחור לגבי התנהלות במירוץ. הגעתי והמלאכה מרובה אז האמת שאמרתי שאת המייל אקרא בערב שלפני המירוץ. אני עובד ביחד עם אריק המכונאי הפולני השני שיחד איתי על האופניים . בנוהל… שטיפות. בודק את הגייטור סקין של צמיגי הטובולאר לוודא שאני לא הולך לחוות הפתעות מיותרות. מרפים קצת את הלחץ בחישורים של הגלגל לקראת המירוץ. שש בערב סוגר עמדה ונפגש עם רן והצוות לארוחת ערב.
ואז מחליט לעבור על המיילים וקורא את מה שגונצ’ר כתב.
פתאום נחנק עם פנים אדומות. מכין סנדוויץ זריז וטס חזרה לרכב בצעקות לאריק שאין אוכל היום…
״הקבוצה רכבה עם הגלגלים בטור הקודם בדרכים יבשות וכל הרפידות שעל הגלגלים היו מסוג שהם…״ גונצ’ר מפציר בפניי במייל. ״שניר, קח בחשבון שזה לא עוצר בגשם ובוץ ואתה תחווה התרסקויות״ (הפחד שייך לא רק לכל רוכב אלא גם של המכונאי – אבל זה כבר בפעם אחרת…).
מוצא את הרפידות שהגיעו מותאמות עם הגלגלים. מתקשר גם לגונצ’ר וגם לספק של הרפידות ומוודא עם שניהם שמה שבחרתי זה הרפידה הנכונה (זה שהרפידה היא לקרבון לא אומרת שהיא באמת מתאימה לגלגל!). קודם כל שלרוכבים תהיה שליטה בבלם ודבר שני שהרפידה מתאימה לגלגל וחס וחלילה לא ייתנפץ לי איזה חישוק בתחרות.
בהמשך הערב פותח לכולם את המוטות כיסא ומורח שכבה נוספת של גריז לקרבון. כמעט שוכח אבל גונצ’ר מתקשר להזכיר לי להדביק לכולם על המחזיקי בקבוק חתיכות של נייר זכוכית על הדפנות על מנת שהבקבוקים בתחרות יישארו איתם.
סוגר את הבאסטה… אחת בלילה. נרדם ובום חמש בבוקר … חזרה לאופניים הכנה אחרונה לפני הנסיעה לזינוק…
