אני אוהב להתחרות.
אני מאוד אוהב תחרויות איש ברזל.
בישראמן התחרתי 3 פעמים ובכל פעם אתה מתאהב בתחרות מחדש. תמיד כיף לראות את כולם יחד מתחרים ומפרגנים אחד לשני. לי זה תמיד עשה טוב.
ספורטאי שאוהב תחרויות סיבולת חי מינואר ליולי.
ינואר תמיד תעשה משהו באילת וביוני יולי כנראה שתעשה משהו בחו”ל.
זה מה יש לנו ואנחנו מנצלים מה שאנחנו יכולים.
בשלוש השנים האחרונות אני חווה ישראמן מסוג אחר:
מירוץ היסטרי נגד השעון של טיפולים במאות זוגות אופניים לפני התחרות. והאמת – תענוג גדול.
השנה בפרט אפשר להגיד שממש כיף. אנשים שלא היה לך מושג שמשתתפים בתחרות פתאום מרימים טלפון ומגיעים לטיפול ואספרסו (ככה זה אצלנו תמיד – תבואו, תשבו, תהנו ותשאירו את האופניים). כיף מאוד לפגוש כל כך הרבה חברה רציניים. גלגלים. אופני נג”ש. מערכות di2. חבר׳ה שיודעים בדיוק מה הם רוצים.
אני נהנה לעבוד עם אנשים כאלו. ״שניר אל תתקשר פשוט תעשה מה שצריך וזהו״. וואלה הם יודעים בדיוק מה היה ומה טוב. איזה צמיג לשים. איזה רפידת ברקס לשים איזה כבל להחליף וכו… והשינוי המרעיש – מערכות חשמליות. אין ספק שגם אצלנו העם הולך לשם ורוב זוגות אופני הנג”ש כבר מצויידות בזה. עשיתי בדיקה והשנה בטיפולים לישראמן ביצעתי יותר עדכוני תוכנה למערכות מאשר שטיפות אופניים. היפה זה גם שזה מגיע לרוב מהמתאמן שמבקש שאבדוק לו את הגירסא. חברה רציניים כבר אמרתי? לא סתם ששואלים אותי מה הכלי שאני הכי אוהב בעבודה אני אומר שזה המחשב. אל תקרא לעצמך מכונאי אם אתה לא בקיא ברזי הe – tube .
התרגשות גדולה ככל שהסופש של התחרות מתקרב.
כיף להרגיש את האנשים. את הסטרס.
את השמחה והציפייה לירידה לאילת.
נתראה באקספו
